ספר שמות: מעבדות לחירות – פרשות “שמות”, “וארא”, “בא”
ספר שמות מהווה את החלק השני בחמישה חומשי תורה, ומתאר את תהליך היווצרותו של עם ישראל מעם של עבדים לעם חופשי. הספר נקרא על שם המילה הפותחת את תחילתו, “ואלה שמות בני ישראל”. תחילתו של הספר מהווה המשך ישיר לספר בראשית, והוא מתמקד בתקופה שבה בני ישראל ירדו למצרים ומתאר את קורותיהם לאחר מות יוסף. שלוש הפרשות הראשונות בספר – “שמות”, “וארא” ו”בא” – מתוות את המסע מעבדות לגאולה, דרך סדרה של אירועים מכוננים אשר עיצבו את זהותו של העם היהודי.
פרשת “שמות”: תחילת השעבוד ולידת המנהיג
פרשת “שמות” פותחת בתיאור השעבוד הקשה של בני ישראל במצרים. פרעה, אשר חשש מריבוי העברים, גזר עליהם עבודת פרך ובהמשך אף הורה להשליך את כל התינוקות הזכרים ליאור. בתוך תקופה זו נולד משה, אשר הוצל מן המים על ידי בת פרעה וגדל בארמון. כאשר התבגר, משה צפה בסבלות אחיו ובהמשך הרג מצרי שהכה עברי, מעשה אשר אילץ אותו לברוח למדין. שם פגש משה את אלוהים בסנה הבוער וקיבל את השליחות להוציא את בני ישראל ממצרים. משה, אשר חשש מן השליחות וטען שהוא “כבד פה וכבד לשון”, נעזר באחיו אהרון וקיבל אותות ומופתים להוכיח את שליחותו. פרשת “שמות” מציגה את התשתית לתהליך הגאולה, את המנהיג המיועד, ואת תחילתו של העימות מול פרעה.
פרשת “וארא”: התגלות אלוהים והמכות הראשונות
ב”וארא”, פרשה בספר שמות, אלוהים מתגלה למשה ומחדש את הברית עם אבות העם. אלוהים מבטיח למשה להוציא את בני ישראל ממצרים ולהביאם לארץ כנען. למרות הבטחות אלוהים, פרעה מסרב לשלח את העם. כתוצאה מכך, אלוהים מביא על מצרים סדרה של מכות קשות: דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין וברד. מכות אלו נועדו להראות את כוחו של אלוהים ולהכריח את פרעה לשחרר את העם. כל מכה מהווה איום קיומי על המצרים ובו בזמן מראה את ההגנה האלוהית על בני ישראל. פרשה זו מדגישה את המאבק בין אלוהים לפרעה, בין כוח עליון לבין שלטון ארצי, ואת תהליך התהוותה של אמונה בעם ישראל.
פרשת “בא”: המכות האחרונות ויציאת מצרים
“בא”, פרשה בספר שמות, מתארת את שלוש המכות האחרונות: ארבה, חושך ומכת בכורות. מכת בכורות, בה נהרגים כל בכורי מצרים, היא המכה המכרעת אשר שוברת את התנגדותו של פרעה. פרשה זו כוללת את הציווי על קורבן פסח, אשר מהווה את הסמל המרכזי לזיכרון יציאת מצרים. בני ישראל מצווים להכין את שה הפסח, למרוח את דמו על משקופי הבתים ולאכול אותו בליל יציאת מצרים. פרשת “בא” מתארת את היציאה ההמונית ממצרים, את תחילת מסעם של בני ישראל לעבר ארץ כנען ואת עיצובם כעם חופשי. פרשה זו כוללת גם מצוות הקשורות לזיכרון יציאת מצרים, כמו קידוש בכורות ומצוות תפילין, אשר נועדו להנחיל את זיכרון הגאולה לדורות הבאים.
משמעות הפרשות לדורות
שלוש הפרשות הראשונות בספר שמות מהוות את הבסיס לעיצוב זהותו של העם היהודי. סיפור יציאת מצרים, המתואר בהן, הוא סיפור של גאולה, חירות ואמונה. הוא מלמד על חשיבות המנהיגות, על כוחה של אמונה ועל המחויבות לצדק. פרשות אלו מעבירות מסרים אוניברסליים על מאבק לחירות, על התמודדות עם עוול ועל חשיבות הזיכרון. המסרים המובעים בפרשות אלו רלוונטיים גם לימינו, ומלמדים על חשיבות המאבק נגד דיכוי, על חשיבות השמירה על זכויות אדם ועל הצורך לזכור את העבר כדי לעצב את העתיד.
ניתוח תיאולוגי ומוסרי
הפרשות הראשונות בספר שמות מעלות שאלות תיאולוגיות ומוסריות מורכבות, כמו שאלת הבחירה החופשית מול “הכבדת הלב” של פרעה. הן מעוררות דיון על מושג הצדק האלוהי בפורענות המכות, ועל ההבחנה בין מצרים לישראל. הסיפור מלמד על חשיבות האמונה והביטחון באלוהים, במיוחד בתקופות משבר. מנהיגותו של משה מודגשת כמודל למנהיגות אחראית, המקשיבה לרצון העם אך פועלת בשליחות אלוהים. מצוות זיכרון יציאת מצרים מעצבות את זהות העם היהודי, ומלמדות על החובה להנחיל את ערכי החירות והצדק לדורות הבאים.