המן הרשע: דמותו במגילת אסתר ובמסורת ישראל:
במגילת אסתר מתוארת דמותו של המן, בנו של המדתא האגגי, כאנטגוניסט המרכזי וכצורר היהודים. המן כיהן כשר בכיר בחצרו של אחשורוש מלך פרס. מתוקף מעמדו הרם, הורה המלך לכל נתיניו להשתחוות בפניו של המן. בהתנהגותו הגאוותנית והמתנשאת, תבע המן מהיהודי מרדכי להשתחוות לפניו. סירובו של מרדכי לעשות כן עורר את חמתו של המן וגרם לו לשנוא את היהודים באופן כה עמוק, עד שהחליט להשמיד את כל היהודים בממלכה.
התכנית האכזרית להשמדת כל היהודים:
בפקודה מפורשת של המן, הוצא צו המלך להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, זקן ונער, טף ונשים. המן הטיל פור, גורל, על מנת לבחור את המועד המתאים להוצאת התכנית האכזרית לפועל, והפור נפל על יום י”ג באדר. בצעד נוסף להכנת הזוועה, הכין המן עץ תלייה גבוה ורחב במיוחד לתליית מרדכי היהודי, זה שסירב להשתחוות לפניו. ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו מציין, כי מטרתו של המן הייתה להשמיד את כל היהודים, גברים, נשים וטף.
מוצאו הגזעי של המן:
במגילה מכונה המן בכינוי “האגגי”. לפי המסורת היהודית, כינוי זה מקשר את המן לשושלת אגג מלך עמלק. במדרשי חז”ל מיוחס המן לצאצאיו של עשו אבי האדום, דרך עמלק נכדו. כך, נתפס המן כאחד מצאצאי השושלת העמלקית, שורש כל שנאת ישראל. זיהוי זה הופך את המן לממשיך דרכם של העמלקים הקדומים בנסיונות להשמיד את היהודים לאורך הדורות.
משמעות שמו של המן:
קיימות השערות שונות לגבי משמעות שמו של המן והקשר שלו לשפות העתיקות. יש הטוענים כי שמו נגזר מהאל העילמי הראשי הֻמְבַּן או מהאל הזורואסטרי ווֹהוּ-מַנַה (“הרוח הטובה”). הסברים אחרים קושרים את שמו לפרסית העתיקה ופירושים כמו “בעל אותה הדעה” או “בעל אותו החוק” של המלך. המן מכונה גם בכינוי “אגגי”, שיכול להיות קשור לשם עילמי או לייחסו למשפחת אגג מלך עמלק, כפי שמופיע במסורת.
עשרת בני המן ומשמעות שמותיהם:
במגילת אסתר מוזכרים שמותיהם של עשרת בני המן: פרשנדתא (מבני המן), דלפון, אספתא, פורתא, אדליא, ארידתא, פרמשתא, אריסי, ארידי וויזתא (מבני המן). חכמי המסורת מנסים לפרש את משמעות שמותיהם השונים ולקשר אותם למקורות בפרסית העתיקה או לזהויים אפשריים עם אלים שונים. כך למשל, פירושים אפשריים לשם “פרשנדתא” הם “נברא למלחמה”, “נתון לשאלות” או “נולד ססגוני/על ידי הססגוני”. במסורת נהוג לקרוא את רשימת שמותיהם בנשימה אחת, לציין שכולם יצאה נשמתם בבת אחת.
מסורות ומנהגים הקשורים לעשרת בני המן:
במקורות חז”ל מופיעות גרסאות שונות לגבי מספר בניו של המן, החל מ-30 ועד ל-208. המספר 10 שמופיע במגילה נתפס כמסמל את שלמות האומה היהודית, כנגדה יצאה מזימתם של המן ובניו. עצם תליית עשרת בניו לאחר שהמן כבר נתלה, מסמלת את חיסול שורשי הרוע לחלוטין. במסורת היהודית קיימים ביטויים שמקורם בשמות בני המן, דוגמת “דלפון” ככינוי לעני מרוד ו”ויזתא” כלעג לשלומיאל.
דמותו של המן לאורך הדורות:
במסורת היהודית נתפסת דמותו של המן כאבטיפוס לשנאת ישראל ולאנטישמיות ההשמדתית בכל הדורות. במיוחד בימינו, נהוג לזהות את המן ומזימתו הרצחנית עם מנהיגים אנטישמים כמו אדולף היטלר ומחמוד אחמדינג’אד. חג הפורים הפך לזירה מרכזית להבעת הבוז וההשפלה כלפי דמותו של המן, באמצעות מנהגים כמו הרעשת רעשנים בהזכרת שמו, מחיית זכרו כנציג של עמלק, ואפיית ה”אוזני המן” לקראת החג.