אותלו: דמויות באותלו – מאמר מידע
אותלו: הגיבור הטרגי
אותלו, דמות ב”אותלו”, הגיבור הראשי במחזה, הוא דמות מורכבת ומרתקת. הוא מוצג כמורי אציל, מצביא מוערך בצבא הוונציאני, שזוכה להערכה רבה למרות מוצאו השונה. אותלו מתואר כאדם בעל ניסיון רב, אומץ לב, וכישורים צבאיים מרשימים, שהביאו אותו למעמדו הרם. הוא ניחן באצילות נפש ויושרה, וזוכה לאמון ולכבוד מצד הסובבים אותו.
עם זאת, אותלו גם מתאפיין בתכונות אנושיות מורכבות יותר. הוא בעל מזג חם וקנאי, ופגיע במיוחד לתככיו של יאגו. אהבתו העזה והכנה לדסדמונה, שמתוארת כטהורה ותמימה, היא גם נקודת התורפה שלו. יאגו מנצל את אהבתו זו כדי לזרוע ספק בלבו של אותלו, ולהצית אש קנאה הרסנית שמשתלטת עליו לחלוטין.
אותלו, שמתואר כ”אדם שלא נולד לקנאה”, מוצא את עצמו נכנע לרגשות עזים אלה, ומאבד את שיקול דעתו ואת יכולתו להבחין בין אמת לשקר. הוא הופך לקורבן של יאגו, שמשחק בו כמו בובה על חוט, ומוביל אותו למעשי טירוף ורצח. סיפורו של אותלו הוא טרגדיה של טעות, שבה גיבור אציל נופל קורבן לתככיו של נבל מרושע. הוא משלם את המחיר האולטימטיבי על טעותו, ומאבד את כל מה שיקר לו בחייו.
יאגו: הנבל המורכב
יאגו, דמות באותלו, שלישו המרושע של אותלו, הוא אחת הדמויות המורכבות והמרתקות ביותר בתולדות התיאטרון. הוא מתואר כאמן תככים מבריק, שטווה רשת שקרים ומניפולציות כדי להרוס את אותלו. יאגו ניחן באינטליגנציה חדה, כושר ביטוי מרשים, ויכולת לשלוט באחרים ולנצל את חולשותיהם. הוא מסתיר את כוונותיו האמיתיות מאחורי מסכה של כנות ונאמנות, ומצליח להטעות את כל הסובבים אותו.
מניעיו של יאגו מורכבים וכוללים קנאה על קידומו של קאסיו, חשד לבגידה של אותלו עם אשתו, אמיליה, ותאוות נקם כללית כלפי העולם. הוא שונא את אותלו על הצלחתו ועל מעמדו הרם, ונהנה מהסבל שהוא גורם לו. יאגו מתואר כ”מכונת תככים”, שפועלת ללא לאות כדי להשיג את מטרותיה, גם אם הדבר כרוך בהרס חייהם של אחרים.
הרוע של יאגו הוא חסר גבולות, והוא נהנה מהכאב והסבל שהוא גורם לסובבים אותו. הוא משחק בדמויות כמו בובות על חוט, ומפיק סיפוק סדיסטי מההרס שהוא זורע. יאגו הוא נבל רב-ממדי, שמצליח לעורר בקהל רגשות מעורבים של סלידה, פחד, והערצה בו זמנית. הוא דמות מרתקת ומטרידה, שמזכירה לנו את הצדדים האפלים ביותר של הטבע האנושי.
דסדמונה: קורבן תמים
דסדמונה, אשתו של אותלו, היא דמות טרגית שנופלת קורבן לתככיו של יאגו. היא מתוארת כאישה טהורה, תמימה, ונאמנה, שאהבתה לאותלו היא בלתי מעורערת. דסדמונה היא אמיצה וחזקה, ומסרבת להודות בבגידה שמעולם לא ביצעה, גם כאשר הדבר עולה לה בחייה. היא סמל לנשיות טרגית, שמוצאת את מותה בידי הגבר שהיא אוהבת.
דמותה של דסדמונה מעוררת הזדהות עמוקה בקרב הקהל. היא מייצגת את הטוב והיפה בעולם, ואת הפגיעות של נשים בתקופה שבה נכתבה היצירה. חוסר האונים שלה אל מול כוחות חברתיים חזקים, והאופן שבו היא נלכדת ברשת שקרים ומניפולציות, מעוררים חמלה וצער. מותה הטרגי בידי אותלו, שמאמין לשקריו של יאגו, הוא אבסורדי ומזעזע, ומותיר את הקהל בתחושה של אובדן וחוסר צדק.
קאסיו: הקורבן האחר
קאסיו, סגנו של אותלו, הוא דמות נוספת שנופלת קורבן לתככיו של יאגו. הוא מתואר כאדם ישר ונאמן, שזוכה להערכה רבה מצד אותלו. קאסיו הוא גם בעל חולשות אנושיות, ובמיוחד נטייתו לשתות יתר על המידה. יאגו מנצל חולשה זו כדי להפליל אותו, ולהציגו כבוגד בעיני אותלו.
קאסיו נלכד ברשת שקרים ומניפולציות שאינו יכול להשתחרר ממנה. הוא הופך לקורבן של נסיבות, ומשלם מחיר כבד על טעות שלא ביצע. למרות זאת, קאסיו מצליח לשמור על קור רוח ושיקול דעת גם אל מול מצוקה קשה. הוא מסמל את התקווה והאופטימיות, גם כאשר העולם סביבו מתפורר. דמותו של קאסיו מזכירה לנו את החשיבות של שמירה על ערכים ויושרה, גם כאשר הדבר קשה ומאתגר.
דמויות משנה
- אמיליה: אשתו של יאגו ומשרתת נאמנה לדסדמונה. אמיליה היא דמות מורכבת, שנעה בין נאמנות לבעלה לבין אהבתה לדסדמונה. היא משלמת בחייה על גילוי האמת, ומותירה את הקהל בתחושה של הערכה לאומץ ליבה ולחוזקה הפנימי.
- רודריגו: טיפש עשיר ומאוהב, שנופל קורבן לתככיו של יאגו. רודריגו הוא דמות קומית-טרגית, שמשקפת את הסכנות של תמימות ואמון עיוור באחרים.
- ברבנציו: אביה של דסדמונה, שמתנגד לנישואיה לאותלו בשל מוצאו השונה. ברבנציו מייצג את הדעות הקדומות והגזענות הרווחות בחברה הוונציאנית, ואת הקושי לקבל את השונה והזר.
- הדוכס של ונציה: סמל לסדר ולצדק, שמנסה לשמור על השלום ולפתור את הסכסוכים בין הדמויות. הדוכס מייצג את המוסדות השלטוניים, ואת חוסר האונים שלהם אל מול כוחות הרשע והתשוקה האנושית.
מוטיבים מרכזיים
- גזענות ודעות קדומות: אותלו, כמורי שחור עור בחברה לבנה, מתמודד עם גזענות ודעות קדומות לאורך כל המחזה. דעות קדומות אלה מנוצלות על ידי יאגו כדי לזרוע ספק בלבו של אותלו, ולהציגו כזר ומאיים.
- קנאה והרס עצמי: הקנאה היא המנוע המרכזי של העלילה, והיא מובילה להרס עצמי של הדמויות הראשיות. אותלו, יאגו, ורודריגו נכנעים לרגשות הקנאה שלהם, ומאבדים את שיקול דעתם ואת יכולתם לראות את המציאות כפי שהיא.
- אשליה ומציאות: יאגו הוא אמן אשליות, שמצליח לטשטש את הגבולות בין אמת ושקר. הוא יוצר מציאות אלטרנטיבית שבה אותלו מאמין, ומוביל אותו להרס עצמי.
- נאמנות ובגידה: המחזה בוחן את גבולות הנאמנות והבגידה, ואת ההשלכות ההרסניות של הפרת האמון. יאגו בוגד באותלו, בעוד שדסדמונה ואמיליה נותרות נאמנות לבעליהן, למרות בגידתם בה